אחדות, תכנון, אי-אלימות

תכף סוגרים שלושה שבועות לסבב האלימות הנוכחי, שנראה יותר ויותר שגם הוא, כמו קודמיו, לא יביא לשום ביטחון לאף אחד, כפי שטוענים מנהיגי המדינה, וטענו גם בסבבים הקודמים. אף אחד לא יודע מתי יגיע הניצחון המוחלט 2, ומתי תתחיל שוב מערכה על הניצחון המוחלט3. מה שברור זה שאותם מנהיגים פשוט רוצים מלחמה – ומעל ל-80 אחוז מהעם תומכים בטירוף הזה, מתעלמים לגמרי מהמחירים שכולנו משלמים ומחוסר התוחלת שלו. ולמולם, יש עדיין קבוצה של אזרחים שמתנגדת ופועלת נגד. כל פעולה נגד הטירוף הזה היא חשובה, וככל שהפעילות תהיה מתואמת ומתוכננת יותר, היא תהיה אפקטיבית יותר. אסף כץ, ממובילי ארגון "פנינו לטוב" כותב על הדרכים להפוך את המאבק הזה לאפקטיבי יותר.

אילה שלו, עורכת זה עלינו

---

אחדות (שותפות), תכנון, אי-אלימות:

היסודות לסיום מלחמות, הכיבוש והדיכוי

אסף כץ

הטקסט מתבסס על נסיוני ונסיון אחרים.ות ברחבי העולם לאורך שנים, ועל מחקרים בנושא. 

רצח עם, כיבוש, דיכוי. מילים שרק מקריאתן אפשר לחוש חוסר אונים. עם זאת, לאורך ההיסטוריה מלחמות נגמרו, כיבושים הסתיימו ועמים השתחררו מדיכוי. גם פה זה יכול לקרות, אם נדע כיצד לנהל את המאבקים שלנו. למזלנו, יש מי שכבר עשו זאת ואפשר ללמוד מהן.ם.

אחד הדברים הכי משמעותיים שלמדתי אחרי שנים של אקטיביזם סביבתי, נגד הכיבוש, ולחיזוק דמוקרטיה, הוא שאם משהו לא מצליח יש לזה סיבה, וכדאי להסכים לעצור, ללמוד ולשנות. ב-7.10 הבנתי שאנחנו ניצבים מול משהו בסדר גודל שונה וכדי להצליח צריך ללמוד.

הצעד הראשון הוא לפתח אמון בכך שיש לזוועות האלה סוף, ושיש דרך שרבים ורבות הלכו בה – ואפשר ללמוד אותה ולהתאים אותה למציאות שלנו. גנדי ומרטין לות'ר קינג הם דוגמאות מוכרות. הם יצרו שינוי משמעותי בעולם, מתוך הבנה אסטרטגית מפותחת של ניהול מאבק, ותוך דבקות בעולם מוסרי מפותח, שמשנה בעומק את שורשי האלימות שהביאו למצב. הם אינם היחידים שעשו זאת.

לטעמי, אחת הצורות הקלות ללמידת מאבקים היא מה שנקרא ה'טריפקטה' (Trifecta), שלושת היסודות של מאבקים אזרחיים: אחדות, תכנון ואי-אלימות.

1. אחדות (שותפות) - בהנהגה, בפעולה ובמטרה:

המילה אחדות נהייתה כמעט רעילה עקב השימוש הבזוי בה, וביטויים כמו 'ביחד ננצח'. בשמאל כבר הפסקנו להאמין באחדות. אך בכוחנו לנכס את המושג בחזרה (to reclaim). בעיניי, כדאי שנבין שבמינימום, "לבד לא השגנו את מטרותינו, ואין מנוס מלעבוד עם 'האחר'"; ובמקסימום, "'האחר' יכול להיות שותפ.ה שלי בדברים רבים על אף ההבדלים בינינו".

אחדות אינה קלה ליישום. הניסיון לייצר אחדות מבקש לדבוק במה שמהותי, להניח למה שאינו, ולעשות זאת לאורך זמן. אחדות בונה עולמות, מגלה פרופורציות ומלמדת צניעות ודיוק.

על אחדות להתבטא במספר דרכים: הנהגה, פעולה ומטרה. 

‣ אחדות הנהגה מאפשרת לנו לייצר את הכוח עם מי שיכולים להיות שותפים שלנו למטרות, גם אם רק באופן אסטרטגי. ההבנה ש"איני חייב להיות חבר שלך אבל לשנינו יהיה יותר טוב אם נעבוד ביחד" הינה הבנה משמעותית. בסרביה, כדי להחליף את שלטון מילושביץ', הצטרפו ביחד 18 מפלגות אופוזיציה. הן לא בהכרח אהבו או רצו לעבוד ביחד, ולא שיתפו פעולה לגבי הכול לאחר החלפת השלטון - אבל, הן התאחדו למען מטרה אחת שלבד הן לא הצליחו להשיג, וביחד הן השיגו.

‣ פעולה – יש רמות שונות של שיתוף פעולה: תיאום, תכנון משותף, שיתוף במשאבים (כספים, הצטרפות של פעילים.ות לעשייה של ארגון אחר וכו') או הקמה של קואליציה. כל רמה של שיתוף פעולה היא חשובה ולגיטימית. אפשר לשאול את עצמנו, למשל בפעילות נגד אלימות/טרור המתנחלים – כיצד אני יכולה להיתרם משיתוף פעולה? איך אוכל לתמוך בפעילות של ארגון אחר, כך שהעשייה המשותפת שלנו תצמיח כח גדול יותר?

‣ מטרה – לעשייה שלנו יכולות להיות מגוון מטרות משניות - גיוס משאבים, פעילים, הגעה לעיתונות, שינוי תודעה ציבורית וכו'. כדי לקדם שותפות חשוב להבין מהי המטרה המשותפת שלמענה אנו מוכנים לעבוד ושתתרום לשנינו? יצירת שיח והסכמה על המטרה המשותפת וגם הגדרת חוסר ההסכמה בינינו יכולים להוות בסיס לשיתוף פעולה בריא ונינוח.

אילוסטרציה באמצעות chatGPT

2. תכנון: היכולת לתכנן צעדים שבנויים ומובילים מאחד לשני ויש בהם התגברות לא אלימה

רוצה להקים עסק – כדאי לתכנן, לא? רוצה לצאת לטיול בחו"ל – כדאי לתכנן, לא? רוצה להפסיק את הכיבוש – בואו פשוט נעשה את מה שמרגיש נכון… לא! זה לא עובד ככה.

תכנון הוא עניין של מינון. שרדה פופוביץ', ממובילי המאבק בסרביה להפלת מילושביץ, כתב שיש את מי שנוטה לחשיבה אסטרטגית ארוכת טווח, ויש את מי שנוטה לחשיבה טקטית קצרת טווח. העיקר הוא היכולת לשלב ביניהם כדי לייצר המשכיות של אנרגיה ופעולה.

מנסיוני, לרוב, ההימנעות מתכנון מגיעה מכמה סיבות, ויש לכולן פתרון:

1. תחושת לחץ, "המצב נורא, חייבים לפעול, אין זמן לתכנן" – המצב נורא, אבל ללא עצירה לתכנון לא נוכל לייצר כח מספק להתמודדות עם המצב.

2. "תכנון זה מסובך, עדיף לוותר על זה" – ידע הוא דבר נרכש, אינו בהכרח מסובך, ודורש מוכנות ללמוד.

3. "זה אינטואיטיבי, פשוט נעשה את מה שמרגיש נכון" – לעתים זה נכון אבל במרחבים כל כך מורכבים, אינטואיציה לא תמיד קולעת. למידה עוזרת לשכלל את האינטואיציה.

בפעולה של התנגדות לעוולות בשדה מורכב הכולל ממשלות, צבאות, כלכלות ענקיות וציבורים נרחבים יש צורך לתכנן את הדרך למטרה. יש להבין מהו שדה הפעולה שלנו, לסקור מיהן השותפות לדרך וכיצד לייצר איתן שיתופי פעולה, לבחון מיהם היריבים שלנו וכיצד לפעול מולם, ולהבין את החוזקות והחולשות שלנו ושל היריב, ומהם עמודי התמיכה והכח של כל אחד, כדי להשתמש בכוחנו בתבונה. 

התכנון צריך להיות מבוסס על דברים שיש לנו שליטה עליהם ולא על מה שאינו תלוי בנו.

לדוגמה: לרובנו אין השפעה כמעט על ההתנהלות של ארה"ב בכל הקשור לתמיכה בממשלה הנוכחית ובתעשיית הנשק ולכן אל לנו להסתמך על שינוי ביחסים הללו. לעומת זאת, יש לנו היכרות עם עו"ד המתנגדים לכיבוש, עם ארגונים ופעילים אשר פועלים בשטחים, ועם תנועות עולמיות הפועלות נגד הכיבוש. אלה כוחות שאפשר להסתמך עליהם בתכנון שלנו. ומה שאינו בשליטתנו? אפשר לתכנן כיצד לייצר לגביו רמות שליטה גבוהות יותר ע"י יצירת קשרים, למידה וכו'.

תכנון הפעולה לרגע שאחרי ההצלחה – בתור פעילים נגד המלחמות והכיבוש, נראה שיקח זמן עד שנשיג את מטרותינו. אבל, האם אנחנו מוכנים לכך שהיום הזה יגיע? מעבר להצלחה של מאבק מסוים, עלינו לבנות את התשתיות שימנעו רגרסיה למצב הקודם (דוגמה שבה נכשלנו – לאחר החלפת ממשלת נתניהו לא הועבר החוק שנאשם בפלילים לא יכול לכהן כראש ממשלה וכך חזרנו לאותו מצב).

ביום שישי הבא, ה-27 במרץ, 2026, יתקיים כנס "אחדות, תכנון, אי-אלימות: יסודות מאבק אזרחי בונה", ביוזמת ארגון 'פנינו לטוב'. כאן תוכלו למצוא פרטים על הכנס החשוב הזה ולהירשם.

3. אי-אלימות - הימנעות מפגיעה פיזית בבני אדם, חיות או כלפי רכוש (ניתן גם להרחיב לאי אלימות בדיבור או בכוונה).

אי-אלימות אינה אומרת לא לפעול באסרטיביות ובבהירות מול אלימות, אלא לא לפעול באלימות. כמו שאומר שוב ושוב אחד מוותיקי הפעילים נגד הכיבוש: "אי-אלימות = כח".

לטעמי, אי-אלימות הוא נושא חמקמק. היא נראית פשוטה כי לתפישתנו "אנחנו תמיד לא אלימים והצד השני כן". אבל יש בנו אלימות, וכדאי שנזהה אותה. בכל הקשור בפעולה אל מול עוולות ואלימות ממסדית ישירה של מלחמות/רצח עם, כיבוש ודיכוי, קשה שלא לפתח אלימות. בהשוואה לאלימות שמופנית כלפי פלסטינים ופעילי זכויות אדם, האלימות אל מול השלטון או מי שפועל מטעמו נראית ממש זניחה (לפחות בעינינו). אז למה לדבר על זה? שתי סיבות, ערכית ואסטרטגית.

‣ ערכית - הבחירה באי-אלימות מייצרת את העולם שבתוכו נחיה. היא מסר לסביבה והיא גם הבחירה להיות מי שאני רוצה. אני מוצא שרוב בני האדם רוצים לא להיות אלימים, אבל בוחרים באלימות כי הם חשים שאין דרך אחרת להשיג את המטרה שלהם. 

יש משהו מעט משונה בציפייה שפעולות אלימות ייצרו עולם פחות אלים. כמו בחינוך, אנחנו לומדים בעיקר מההתנהגות סביבנו ולא ממה שנאמר לנו. מי שרואה שאלימות השיגה מטרה מסוימת, כנראה שתבחר באלימות כיוון שאין לה ידע לגבי דרכים לא אלימות להשיג את מטרותיה. לכן, למידה של טכניקות יעילות להשגת מטרות (כולל סיום של כיבושים ומלחמות) היא קריטית ליצירת עולם פחות אלים – ובזה נכללת הלמידה על מאבקים לא אלימים שהצליחו, דרכי תקשורת אשר מפחיתות אלימות, פיסקיפינג ועוד.

גדולי המאבק האזרחי, בינם.ן גם פלסטיניות.ים וישראלים.ות,  מבינים את הסכנות שיש בפיתוח של כעס ושנאה ורצון להרע לאחר. אלה הם א.נשים אשר אינם מוותרים על המטרות, ובו זמנית מבינות.ים שאלימות רק מייצרת עוד אלימות ואהבה מייצרת עוד אהבה. 

‣ אסטרטגית - המחקרים מראים חד משמעית שמאבקים בלתי אלימים מצליחים לפחות פי 2 מאשר מאבקים אלימים. בנוסף, התוצאות שלהם נשמרות לאורך יותר זמן. שלטון שעלה בהפיכה צבאית יחזיק פחות  זמן מאשר שלטון שהושג בדרכים דמוקרטיות ולא אלימות. כמו שכתבה אריקה צ'נווית', ממובילות המחקר בתחום: אופי המאבק עצמו מעצב את סיכויי הדמוקרטיה לאחר מכן.

 אל מול אלימות מובהקת (בעיקר פגיעה בחפים מפשע) רובנו ניטה לצד הנפגעים.ות. לכן, יש כח גדול מבחינת תודעה ציבורית בהחזקת משמעת של אי-אלימות אל מול אלימות. בנוסף, מכיוון שהשלטון מחזיק באלימות ממסדית (צבא ומשטרה) במערכה זו תמיד תהיה ידו על העליונה.

וכדי להעמיק בכוח של אי-אלימות ערכית והתנגדות למלחמה, מומלץ להקשיב לשיחה הזאת של מרטין לותר קינג.

לסיכום, מאבק אזרחי בנוי על אחדות, תכנון ואי-אלימות. יישום של היסודות הללו מחזק את האפשרות להצלחת המאבק ולהמשכיות הצלחתו לאורך זמן.

שיהיה מאבק מוצלח.

---

אסף כץ הוא ממובילי ארגון "פנינו לטוב" העוסק בלימוד והנגשת מידע בנושא מאבקים אזרחיים, ופעיל נגד רצח העם, הכיבוש והדיכוי.