הכול קשור בכול

כשאנחנו מסתכלים על החברה הישראלית-יהודית, כולנו יודעים לראות ולדקלם את שיטת ה"הפרד ומשול" שהמשטר נוקט בה כבר שנים. והוא ללא ספק גם מצליח. נתניהו ושותפיו הצליחו לפרק את החברה הישראלית לשבטים, לעדות, לגיאוגרפיות ולדעות פוליטיות באופן כזה שאנשים מוכנים כמעט לרצוח אלה את אלה בגלל עמדות שונות. באותו אופן, אותם אנשים, אותו ראש ממשלה, מרגיל אותנו גם להסתכל על המציאות הגדולה יותר כאילו אין קשר בין חלקיה, כאילו הם נפרדים. מה שבתוך החברה הישראלית-יהודית נפרד ממה שבתוך החברה הישראלית-ערבית; כל זה מופרד מהכיבוש ומהחברה הפלסטינית-ערבית; כל זה מופרד מהתוקפנות חסרת התקדים בעזה; ההפיכה המשטרית לא קשורה לכלום; המשפט המתנהל נגד הנאשם הראשי גם הוא סטנד-אלואון; וכך הלאה. הפרד ומשול בקוביות גדולות יותר. אלא שלא זה המצב באמת. דני דניאלי מחבר כאן בין כמה נקודות שאנחנו רגילים לראות כנפרדות, וזה באמת על קצה המזלג. תפקחו עיניים.

אילה שלו, עורכת זה עלינו

---

הכול קשור בכול

דני דניאלי

אני מניח שכאשר מאן דהוא אומר משהו כגון: "הכול קשור בכול", הוא/היא מסתכנים בכך שייוחסו להם כוונות חשודות או אף "קונספירטיביות". אני מודע לכך וחרף זאת אני נוטל את הסיכון כשאני מתבונן בישראל המדממת על סיפה של 2026.

לצערי, רבים ורבות מאיתנו חווים את השנים האחרונות, מאז הוקמה ממשלת הימין מלא-מלא, כשנים איומות, שמציפות אסוציאציות קשות, עד כדי שימוש במושגי חורבן, מלחמת אחים או מלחמת אזרחים וכיו"ב.

ועם זאת, חשוב לזכור, כאשר מדובר בתפיסת המציאות, ובוודאי כאשר היא מעיקה, שברור שא.נשים חווים דברים באופן ובעוצמה שונים אלו מאלו, גם כאשר מדובר בציבורים הגדולים מאוד שמוגדרים באופן גס כמחנה הליברלי-דמוקרטי. הציבורים הללו, שבהם אני מתמקד, יצאו לרחובות במאבקים ובמחאות שהחלו לפני יותר מ-8 שנים. מדובר במאבקים שהתמקדו תחילה בהתנגדות לשחיתות השלטונית, לאחר מכן בהתנגדות להפיכה המשטרית, ובהמשך בהפגנות ההמוניות שקראו להחזרת החטופים, תוך הדגשת הפקרתם; וככל שחלף הזמן היו גם הפגנות שהביעו התנגדות להתחמקות המקוממת של ראש הממשלה ושותפיו בקואליציה ובממשלה מקבלת האחריות לטבח ה-7 באוקטובר 2023 שהתרחש במשמרת שלהם, למחדלי גופי הביטחון השונים.

כמו רבים מכם השתתפתי באופן אינטנסיבי בהפגנות ובמחאות הללו, לא תמיד בהתלהבות לנוכח הפטריוטיות המופגנת באלפי דגלים... אבל אני הדל, וחברות וחברים נוספים, לא רבים, ממספר ארגוני זכויות אדם ושלום, ביקשנו להביא להפגנות ולמחאות זווית אחרת, לא פחות חשובה מאלו שמוזכרות למעלה וקשורה אליהן.

מעבר לאמירות נגד האופן שבו התנהלה המלחמה ברצועת עזה, ובעיקר נגד מגוון פשעי המלחמה האיומים שביצע צה"ל באוכלוסייה אזרחית בלתי-מעורבת, ובכללה קטל נורא של עשרות אלפי תינוקות וילדים, הוספנו טענה שההתנהלויות הבעייתיות עד למאוד של ממשלת ישראל, ושל צה"ל, קשורות באופן מובהק לכיבוש המתמשך של הגדה המערבית מאז 67', ולנגזרותיו.

צריך לומר שרוב הישראליות והישראלים הטובים שהשתתפו במאבקים, ישראלים שאופיינו כמחנה הדמוקרטי-ליברלי, ושרובם היו מסכימים, ללא ספק, לאפיון הזה, התקשו מאוד לשמוע, ובוודאי לקבל, את הקשר הזה, שעבורנו נראה ברור כשמש. קיבלנו לא מעט תגובות, בעיקר בתחילת הדרך, על כך שלא נכון לעסוק ב"כיבוש" כאשר אנו נאבקים על השבת החטופות והחטופים, והשבויות והשבויים. "למה עכשיו?", שאלו אותנו. "לא עכשיו!!", כעסו. ולאט לאט, ככל שהמלחמה נמשכה והסתבכה, ניתן היה לראות פתיחות הולכת וגוברת לניתוח הזה של המצב, אם כי לא שינוי דרמטי.

יותר ויותר א.נשים קלטו שיש במציאות "קשרים" ברורים, שעל אף שמוחנו לא מתורגל בקליטתם, הם חשובים להבנתה. כך, המתנגדים הבולטים לעסקאות החטופים ולהפסקת המלחמה היו הפוליטיקאים/יות ממפלגות הימין הקיצוני ותומכיהם, אלה שתמכו, וממשיכים לתמוך, בעוולות הכיבוש בגדה המערבית – עוולות ומעשי טרור מתנחלי שהתגברו מאוד, במידה רבה "בזכותם", בתקופת המלחמה ובצילה.

אותם פוליטיקאים שהעניקו רוח גבית לטרור היהודי ולטיהור האתני, לא רק שמנעו עסקאות להשבת החטופים, אלא התייצבו, כמעט כאיש אחד, לצד חזון הריביירה בעזה של טראמפ, שבשלב מסוים כלל גירוש של חלק ניכר מהאוכלוסייה שם. אין לתמוה שהא.נשים הללו שמונַעים, בין השאר, מחזון משיחי לכיבוש כל הארץ, לא המתינו, והציגו תוך כדי המלחמה, בעוד חיילים נהרגים, עזתים נטבחים וחטופים וחטופות נמקים במנהרות, תוכניות להתיישבות ברצועה. התוכניות הללו לא התקבלו באופן חיובי בציבוריות הישראלית בכלל ובקרב הציבור הדמוקרטי-ליברלי בפרט, אבל ה"אסימון" של הכול קשור בכול לא באמת נפל. והוא לא נפל גם כאשר בצילה של המלחמה התרחשו דברים נוספים שהבולט שבהם היה ניסיון נמרץ לחדש את ההפיכה המשטרית ההיא. אמנם הימין כולו גויס לשם כך אבל שוב, המובילים הנלהבים ביותר שהסתערו בחמת זעם על בית המשפט העליון ועל רשויות החוק היו מפלגות הימין הקיצוני, וגם כאן יש קשר. החלשת מערכת המשפט והשתלטות על רשויות החוק היא אבן פינה הכרחית במימוש רעיון הסיפוח של הגדה המערבית, ואולי גם של רצועת עזה כולה או חלקה.

ומה באשר לקשר שבין מה שהתרחש ברצועת עזה בשנתיים האחרונות לבין מה שהתרחש ומתרחש בגדה המערבית? כולנו זוכרים היטב, וחייבים לזכור, את מה שעולל החמאס ב-7 באוקטובר 2023, אלא שאין בכך כל הצדקה לעולל את מה שאנו מעוללים. נראה שאנו הולכים ונדמים לצוררינו.

ההרס הנורא, האנושי והפיזי, של הרצועה, התכתב ומתכתב היטב עם ההתעמרות הקשה באוכלוסייה האזרחית בגדה המערבית. התגברות הטרור היהודי, שפועל לעיתים קרובות בסימביוזה מתועבת עם כוחות הביטחון שמתפקדים כמיליציות כיבוש לכל דבר ועניין, יצרה ויוצרת מציאות חיים אכזרית ביותר עבור האוכלוסייה שם. המציאות הזאת פחות רצחנית מאשר ברצועת עזה, אבל עבור עשרות אלפי פלסטינים שסובלים מהתעמרויות רבות ומגוונות היא בחזקת "המתה איטית". ומעל לכול במציאות של "הכול קשור בכול" מרחפת מעל רוח רעה של "עליונות יהודית" מהולה בדה-הומניזציה של הפלסטינים באשר הם, שבלי משים חונכנו אליה כולנו לאורך שנים על ידי המערכת. אותה דה-הומניזציה קשורה וגולשת גם לשיח השנאה והשיסוי המוקצן בחברה היהודית-ישראלית. וצריך גם לומר, אם כבר מדברים על החברה הישראלית, שיש "זליגה" של פרקטיקות משטרתיות בוטות שמופעלות כבר שנים נגד האוכלוסייה בגדה המערבית אל התנהלות המשטרה בהפגנות וכנגד פעילי זכויות אדם בישראל.

וזה רק על קצה המזלג. יש כמובן קשרים נוספים, ואני מתאפק שלא לעסוק בקשרים שבהם מעורב הנאשם בפלילים, דמות מפתח ו"שחקן ציר" של הכול קשור בכול, אבל קצרה היריעה לעסוק בכולם. מה שאני כן חייב עוד לומר, זה שבעיניי, המציאות של "הכול קשור בכול" מסוכנת ביותר. מחירי החטא הקדמון של הכיבוש המתמשך הולכים ומאמירים, פגיעתם רעה ומאיימת, והם לא עוצרים בגבול, גם אם כך נדמה לרבים החיים בצד הזה שלו. למרבה התסכול רק מיעוט בחברה הישראלית מבין ותופס את גודל הנזק הרב-מימדי שפוגע בכל התחומים והרבדים של חיינו.

ואני מחפש, ועדיין לא מוצא, את נקודת המשען לשינוי.

---

דני דניאלי הוא רב חילוני-הומניסטי, יועץ ארגוני ואקטיביסט.