לא משווה. זוכר.

צמד המילים הזה, "אסור להשוות", הפך למטבע לשון שגור שמשתמשים בו בספק הומור ספק מרירות בכל פעם ש... ובכן... ההשוואה זועקת לשמיים. הלאו הוא מוחלט. אסור בתכלית האיסור, בלי לשאול שאלות, בלי מדוע ובלי כיצד ובשל מה זה ואיך; ובלי לתהות אפילו לרגע למה זה כל כך אסור. ואכן, אמיר פנסקי, מהמסורים שבפעילי השטח, לא משווה. הוא רק נזכר בסיפורי אביו, ניצול אושוויץ.

אילה שלו, עורכת זה עלינו

---

לא משווה. זוכר.

אמיר פיינסקי

בפעילות הנוכחות המגינה שלי בבקעת הירדן אני פוגש הורים שקטינים יהודים תוקפים ומכים את הילדים שלהם, והם לא יכולים להגן עליהם, ואני לא יכול שלא להיזכר באבי ובסיפוריו. אני לא משווה. הסיפורים קופצים אליי מאליהם. כמו הסיפור על אבי בן ה-15 באושוויץ, שהולקה כעונש, ואביו נאלץ לראות ולשתוק כשמכים את בנו בכורו.

אני בן לניצול שואה יחיד ממשפחתו הגרעינית.

אבי, יליד 1928, היה בן 11 כשהגרמנים כבשו את פולין. מתוך זיכרון הילד שלו הוא סיפר איך חיילים הגיעו עם אופנוע סירה לעיירה שלו וכך נודע למשפחה על הכיבוש. מאז, במשך 4 שנים, עד אוגוסט 1943, שאז גירשו את משפחתו לאושוויץ, הוא חי תחת כיבוש גרמני.

סילואד

במשך שנים הגרמנים ניפצו כל מבנה משפחתי, חברתי, ציבורי, בדרכם המסודרת מאוד, המאורגנת.

1 אבי בן ה-12 נאלץ להבריח אל הגטאות שבהם שהו אוכל ודברים הכרחיים לקיום משפחתו 2 . עולם הפוך שבו הורים לא מסוגלים לדאוג לילדיהם והילדים כאילו מחזיקים את הבית ועושים כל דבר שנדרש על מנת לקיים את המשפחה. את המשפחה המרוחקת יותר הם כבר לא ראו.

אבי ומשפחתו גורשו מביתם 3 מספר רב של פעמים. החנויות ומפעל הנעליים של הוריו הולאמו, והפכו פולנים או גרמנים 4 .

בעקבות הסרט של שפילברג אבי רואיין ונשאל אם לא התנגדו לגרמנים. שענה, הפחד ניבט מעיניו. מבט של ילד בן 11 שכאילו קפא 58 שנים. התשובה הייתה פשוטה: אם נגעת בשיער ראש של חייל גרמני או מתיישב גרמני, כפר שלם היה נענש 5 . קוראים לזה Pacification, הרגעה. בעברית צבאית של אבי בלוט קוראים לזה עיצוב מחדש.

באוגוסט 1943, לקחו את משפחתו/משפחתי לאושוויץ. אמו, אחיו ואחותו נשלחו ישר לתאי הגזים. אבי וסבי נעשו עובדים בכפייה. כעובדים בכפייה הלקו את אבי שהיה אז בן 15. אביו (סבי) עמד ושתק בכאב ללא יכולת להגיב 6 .

היום, לאחר הרבה שנים, הכול מתעורר אצלי.

לא חשבתי, כנראה הייתי מאוד תמים, שאוכל למצוא את האנלוגיות לאירועים האלה בתקופה זו. מעשים המבוצעים על ידי אנשים עם תעודת זהות כשלי. ובשמי.

במידה מסוימת הדברים נעשים בשיטות לא פחות אכזריות, ואולי אף יותר. התעללות ללא כללים. ללא חוקים, ללא סדר. בישראלית: הדברים נעשים מתחת לשולחן. בסחבקיות. ללא תיעוד. לא של המעשים ולא של הקורבנות.

באנלוגיה לקרחון שרק 14% ממנו מבצבצים מעל המים, סביר להניח שחלק גדול מאלפי העבריינים הצעירים בגדה ובישראל אינם יודעים מהו משקל סגולי, אחרי שנקטפו מהאולפנים להיות "רועים" בגרוש.

דיר איסתייה

ולעצם העניין – כשאת הכול ראיתי במו עיניי, כפעיל בנוכחות מגינה.

1 מדינת ישראל שוברת כל מרקם חברתי, קהילתי, כבר עשרות שנים. מעצרים שרירותיים, מניעת התארגנות, מעצר מנהיגים או מנהיגים בפוטנציה, התעללות והשפלה של הורים מול ילדיהם ולהפך.

2 הורים אינם מסוגלים לפרנס את משפחתם, חשופים לעלילות דם, מאסר ואף המתה. ענישה כלכלית. מניעת שירותי בריאות, מים. מניעת תנועה.

3 קהילות שלמות מגורשות מביתם פעם אחר פעם (שלא לדבר על מה שקורה ברצועת עזה), מחסומים, כפרים סגורים. מונעים מהם כל דרך להתפרנס. מי מהקוראים עמד במחסום שרירותי של חיילי פיקוד "חילוץ והצלת יהודים בלבד" (פיקוד העורף) בעין שיבלי בבקעת הירדן במשך שעות ?

4 "חוות" מוקמות על שטחי קהילות פלסטיניות ואדמותיהן, בתים של פלסטינים מולאמים לטובת העם היהודי. עדרים עוברים גיור כהלכה כבר בערב הגניבה. אלה שמסרבות מוצאות להורג. ראו חמאם אל מליח (ה-18 ביולי, 2025).

5 ענישה קולקטיבית הפך לשם השני של צה"ל. אלוף אבי בלוט אף התגאה בזה במסיבת עיתונאים כשהורה על עקירת אלפי עצי זית, מקור פרנסה ומורשת תרבותית של משפחות פלסטיניות. הצבא והמתנחלים טענו שהיה ירי שפצע עבריין יהודי בן 14 שנהג בטרקטורון בכפר אל מוע'ייר, ואני דווקא שומע על הרבה תאונות טרקטורונים, שקטיני המאחזים נוהגים בהם.

6 אני רואה יהודים שמציקים לנשים, וידי הגברים כבולות. אני רואה ילדים שגוננו על משפחתם וניסו להדוף עבריינים מתנחלים שפלשו לבתיהם והסתובבו בהם כבעלי הבית – ואז הגיעו שמונה חיילים ושוטרים ומתנחלים, כדי לעצור את הילדים, כמו שקרה השבוע בראס אל עין.

אני לא משווה. אני רק זוכר את זכרונות אבי.

---

אמיר פיינסקי הוא פעיל זכויות אדם בבקעה ובגדה המערבית משנת 2010. ראה ורואה הכול.