למען הילדים

בתוך התופת שישראל מחוללת בעזה, אי אפשר שלא להתכווץ ולהזדעזע אל מול המספר הבלתי נתפס של כמעט 20,000 ילדים שנרצחו, יותר מ-30% מסך ההרוגים כולם. אחת התגובות לדבר הנוראי הזה היא העמידה במרחבים הציבוריים השונים עם תמונותיהם ושמם. נאורה שם, אחת מהיוזמות של קבוצת העומדות בקפלן/בגין מספרת איך זה התחיל ואיפה זה היום.

אילה שלו, עורכת זה עלינו

---

למען הילדים / נאורה שם

ב-22.3.25 נפל דבר. הדף היומי יצא מהעולם הווירטואלי אל הרחוב. כלומר התגית של #מעורבים_בעל_כורחם פרצה לעולם הגדול. כך הסתבר לעדי רונן ארגוב, מהצילומים של א.נשים רבים בסושיאל ומפרסום של מסתכלים לכיבוש בעיניים. מיד קיבלתי טלפון נרגש מעדי, "מה זה הדבר המופלא שקרה פה? אתן הנכחתן את העבודה הסיזיפית שלי לציבור הרחב. אני כל כך מתרגשת שאני לא לבד. בשבוע הבא אני איתכן". וכך היה, מאז אנחנו מחוברות, הקבוצה הקטנה שיזמה את הפעולה המשמעותית הזאת, שכל כך גדלה מאז.

הפעולה למען הילדים

בבוקר של 19.3.25 קמנו לשמוע חדשות איומות. ישראל הפרה את הפסקת האש, הפגיזה בעזה והרגה אזרחים רבים ביניהם עשרות ילדים (רק השבוע הסתבר המספר המדויק, אבוי לנו, באותו הלילה נהרגו לא פחות מ-193 ילדות וילדים!). עלינו לזום כדי לבכות - עלמה ועמית ודניאל ואני. מצאנו עצמנו מצקצקות ומקטרות ממש ביללות, ובהבנה שאי אפשר להישאר בעמדה הזאת - חייבות לעשות משהו. עמית הציעה להחזיק תמונות של הילדים, אבל מאיפה נשיג? אני היכרתי היטב את הדף היומי ומיד התחלתי לשלוף ממנו את ההרוגים מהלילה האחרון, והתחלתי להדפיס בשחור לבן במדפסת הביתית. עלמה ודניאל, מיומנות בהתנעת פעולות החלו לארגן מיד כמה פיסקיפריות ולקרוא לעוד חברות. נפגשנו במוצ"ש בצומת קפלן, דניאל ועלמה הביאו בדרך נרות נשמה, החלטנו שנעמוד בדממה. וכך נוצר לו המיצג, הפעולה למען הילדים.

ידענו שהנושא רגיש, בקרב הקפלניסטים וגם בקבוצות השונות הנאבקות להחזרת החטופים. ציפינו לתגובות מתלהמות והופתענו מאוד מהתגובות של העוברים והשבים שהתקרבו, קלטו במה מדובר, השפילו מבט. חלקם אמרו תודה שאתן כאן, חלקם שמו יד על הלב או מחו דמעה, וחלקם - הצטרפו ונעמדו איתנו. כשחלפה כל הצעדה שמגיעה מכיכר הבימה כבר היינו שורה של כ-40 א.נשים, נותרנו המומות ולא ידענו מה לעשות - אז המשכנו לכיוון עזריאלי ונעמדנו בדיוק בצומת בגין, שוב בשורה ישרה, עם התמונות והנרות בידינו. אנשים התחילו להתעניין, לשאול מי אנחנו, וענינו שאנחנו לא שייכות לשום ארגון או תנועה, אלא פשוט קבוצה של חברות וחברים שאיכפת להםן. וכשהתחילו לשאול איך קוראים לכן ואיך נוכל להיות בקשר בשבוע הבא - ענינו שנקים קבוצת ווטסאפ, נקרא לה "הפעולה למען הילדים", ונזמין לשם את מי שרוצה להצטרף. וכך היה.

היסטוריה של אקטיביסטיות

את עלמה בק, דניאל קנטור ועמית שילה היכרתי בפעולות של WOMEN SIT INS - פעולות של נשים בלבן שהן בעצם מיצג: בזמן שהטראומה הלאומית מנעה מא.נשים להתייחס לתושבות.י עזה כבנות.י אדם, היינו יושבות במעגלים סביב פסל לב ריאליסטי עשוי מבד ונושאות שלטים בני מילה או שתיים (בעברית, ערבית, אנגלית או רוסית) שמתארים צרכים אנושיים כמו כבוד, תזונה, מים זורמים, שוויון, ועוד. כך שידרנו אמפתיה שלום וברכה לכל הנשים בארץ הזאת, מהים ועד הנהר. הן כבר היו מיומנות בארגון פעולות, כי הקימו ותפעלו את "בית של סולידריות", שמחלק סלי מזון לקהילות מודרות מאז תקופת הקורונה, מקום שהפך למקום מפגש לאקטיביזם, לפעילויות והקרנות והרצאות שהיו אולי אסורים באולמות אחרים. אני היכרתי אותן לאחר שהתאכזבתי מהקהל של "שתיקה רועמת" - תנועה שהקמתי בעת ההפיכה המשטרית עם חברות וחברים בקהילה הבודהיסטית - שגדלה וקיימה ישיבות מדיטציה בלב ההפגנות במשך חודשים רבים אך בפרוץ המלחמה נסוגו כמעט כולם, ולא רצו חלק באמירה של שלום. התאהבתי בהן והערצתי את יכולות הארגון שלהן תוך הקפדה על בטחון המשתתפות באמצעות "פיסקיפינג" של מי שעברו הכשרה בדה-אסקלציה ויכולות לשמור על היושבות בדממה על ידי איתור גורמים מפריעים וזדוניים, הקשבה ושיח עימםן עד להרגעתם והרחקתם מהשטח. יותר מזה – התפעלתי מיכולת הניסוח והדיוק של הצעירות האלה, לקיים פעולות רדיקליות ללא פשרות וללא הסתייגויות: יודעות מה הן רוצות, ומבצעות.

הדיוק הזה עשה את שלו. זה מה שאיפשר לכל כך הרבה א.נשים להצטרף – בעצם כל שבוע הכפלנו את עצמנו ותוך חודשיים הגענו לכאלף משתתפות ומשתתפים. האופרציה נהייתה מורכבת יותר. נמרוד החל בניהול המידע באתר שהקים לתפעול ותיעוד הפעולה, אדם הקים יחד איתו את צוות הלוגיסטיקה ויחד עם שי הם מטפלים בשינוע ואיחסון הציוד וחלוקה/איסוף של התמונות והנרות. יעל אחראית על העמדת המשתתפים באופן ייצוגי, תמנה קיבלה על עצמה את ההתנהלות מול התקשורת, שחר ותמרי את ארגון הפיסקיפריות, טל-שרון ואילה מרכזות פעולות מיוחדות. ההדפסות עברו משחור-לבן לצבע ואז לדפי בריסטול גדולים יותר, עד לפוסטרים הנוחים להחזקה ונראים מרחוק שמשמשים אותנו היום. הנרות עברו גלגולים גם הם - מנרות נשמה שקשה להדליק ולשאת ברוח, לצנצנות עם נרות שקיבלנו כתרומה מילדי האור אך היו כבדים מדי לנשיאה ועד לנרות לדים שנראים נהדר מרחוק ואינם מסכנים את בטיחות המחזיקים אותם.

צילום: נעם אמיר

לא ראינו לא שמענו

העולם כולו מדבר על העוולות שישראל מבצעת בעזה, על ההרעבה, על ההרג חסר הרחמים, על המספרים העצומים, על הטיהור האתני שמתבטא בדחיקת אוכלוסייה של שני מיליון בני אדם לפינה קטנה בקצה רצועת עזה. וכאן בישראל מתווכחים על גיוס חרדים, על משפטו של רה"מ, על פיטורים בממשלה ועל תוכניות ריאליטי מטופשות. לפעולה שלנו יש אימפקט של הנכחת הפשעים הללו בציבור שטוען "לא ראינו לא שמענו". כי ילד זה ילד וכשמסתכלים לו בעיניים - אי אפשר לעמוד מנגד.

כך קורה שהפעולה הזאת מקבלת כיסוי בינלאומי רחב - רשתות טלוויזיה באירופה ואפילו במזרח הרחוק כבר עשו כתבה על הפעולה, וכך גם עיתונים אמריקנים; וכאן, בישראל, רק בעיתון הארץ יש התייחסות לאובדן הנוראי של ילדים וילדות בעזה ולפעולה שמנציחה אותםן. בנוסף לכך, פעולות שונות שהן נגזרת מהפעולה שהתחלנו, ולפעמים אף יותר רדיקליות – קורות בערים נוספות, באוניברסיטאות, במוסדות כמו יד ושם, מול בסיסי חיל אוויר, ואפילו ישראליות.ים בלונדון, ברלין, ניו יורק ולוס אנג'לס מארגנות פעולות דומות.

הכי מרגש היה כשמישהו מעזה ראה אותנו באל ג'זירה וזיהה את בת משפחתו בין התמונות שהחזקנו. זה נגע לליבו והוא כתב בטוויטר, והיו עזתים אחרים שצילמו את עצמם עומדים עם תמונות של ילדים ישראלים שנהרגו ב-7.10. לא תמיד התגובות נעימות - מצד אחד יש את מי שנפגעים מכך שאכפת לנו מ"ילדים שהם אויבים", ומהצד השני – יש פרו-פלסטינים שרואים את מעשינו כמכבסה לפשעים, ונוזפים בנו להסתלק מהארץ. מול אלה וגם מול אלה, זה לא קל. אבל צו השעה והצורך הפנימי והחיצוני דורשים מאיתנו להמשיך ולהנכיח את מה שאנחנו רואות ומסרבות לקבל.

פרחים ומלאכים

נורא לשמוע את המפציצים טסים דרומה, לשמוע בומים והדף עד תל אביב, לדעת שיותר מאוחר או מחר אתחיל לקבל מעדי ארגוב את התמונות של מי שנרצחו בהפצצות האלה, בבתי הספר, בבתי החולים, באוהל העקורים שגרו בו ובתור לקצת אוכל. ככל שעובר הזמן אנו מחפשות דרכים נוספות להגביר את האמירה שלנו. למשל בשבועיים של מלחמת איראן – כשהמשטר אסר להפגין בבגין ובקפלן - תכננו פעולה של הקמת אנדרטה לזכר הילדים שנהרגו בה, בעזה ובאיראן וגם בישראל – מול בית ז'בוטינסקי. לשמחתנו הושגה הפסקת אש וכך היינו מאות כשהעמדנו אותה מול בית ז'בוטינסקי. היו שם תמונות הילדים וגם מלאכים מתוקים שעליהם נכתבו שמות הילדות.ים שלא היו להםן תמונות, והיתה שם נגינת נבל ושירה של רננה נאמן, שהצטרפו כמו קינה לשתיקה הרגילה שלנו.

השבוע, כשהרגשנו קיפוח של מאות רבות של ילדות וילדים שנרצחו מאז אמצע מרץ, אותו יום מקולל שישראל שברה בו את הפסקת האש כדי להמשיך ולהילחם בעבור מנהיג מטורף ומטריף – נעמוד עם פרחים תמימים אותם צבענו במו ידינו, עם שמות של מאות רבות של הילדים שאפילו תמונה לא נותרה מהם.

מוזמנות לצפות בתמונות הילדים, בצילומים מהפעולות בתלאביב ובמקומות אחרים וגם בכתבות ובפוסטים הנרגשים שנכתבו בעקבותיהן. שם גם תמצאו טופס הצטרפות לפעולה – אם אתםן עוד לא איתנו. https://is.gd/yeladimphotos

---

נאורה שם - סופרת, מתכנתת, ואמנית דיגיטלית. אקטיביסטית ותיקה ומלווה רוחנית לנוטים למות.