בלוג

"אני חושבת שאני לא מבינה את הסיפור שם באמת", כתבתי בקבוצת החברים ביום שישי, אחרי שפורסם שהפצ"רית התפטרה. "הם כועסים שהיא הוציאה סרטון של סוהרים שמתעללים באסיר? על זה המהומה?" "כן", ענה לי א'. "לא מעניין אותם ההתעללות, זה לא נספר, זה לא אירוע. מה שמעניין אותם זה שהוציאו את זה החוצה". כלומר, ככה הבנתי – הסיפור כאן הוא שהפצ"רית – הפרקליטה הצבאית הראשית – האישה שאמונה על החוק בצה"ל, ביקשה להתייחס לאירועים לא חוקיים שמתרחשים בבתי הכלא בישראל שבהם מוחזקים אסירים פלסטינים, וכל המערכ

למען הגילוי הנאות אגיד שחמזה ואני עבדנו ביחד במשך שלוש שנים. אנחנו מכירים היטב, ויש בינינו הערכה הדדית מבוססת. אני יודעת שישראלים-יהודים שיקראו את הטקסט הזה שלו יתכווצו פה ושם. ובכל זאת, אני חושבת שחשוב להביא את הקול הפלסטיני שרואה את המציאות מנקודת מבט שונה מזו שהציבור הישראלי מתבונן דרכה. רובנו חיים כאן בלי להכיר את נקודת המבט הזאת בכלל, וממילא בלי לחשוב שהיא לגיטימית – וזה, אולי, מתאר בדיוק את מה שחמזה כותב. המחשבה שאין כאן עוד עם שזו גם המולדת שלו היא אשליה. המציאות היא ש

אז הנה, יש הסכם הפסקת אש, שיש שאפילו קוראים לו "שלום", וטראמפ, הבסטי החדש שלנו, עוד אומר שהוא לנצח; והחטופים החיים חזרו סופסוף הביתה, והחללים גם הם מגיעים לאט לאט, להיקבר בידיים אוהבות ולבבות שבורים. לכאורה, אחרית הימים. ובכל זאת, המועקה לא פוסקת, התחושה, מעבר להקלה העצומה על חזרת החטופים, ממשיכה להיות שילוב של אימה והתגוננות, לפחות למי שמוכן להסתכל על התמונה הגדולה, וה"אי אפשר ככה יותר" ממשיך להתקיים במציאות של כולנו. תם זנדמן נותן מילים לתחושה הקשה הזאת. אילה שלו, עורכת זה

בתוך המורכבות של החיים פה בכלל, ובשנתיים האחרונות בפרט, כולם מייחלים לשינוי. שזה אומר שאף אחד לא מרוצה. רק שלהגיד "שינוי" זה לא מספיק. פשוט כי זה אומר רק מה לא – כלומר, מה שעכשיו; ולא אומר מה כן. איזה שינוי היינו רוצים? מה כן היינו רוצים שיהיה כאן? חזרתם של כל החטופים החיים השבוע הוציאה מכולנו אנחת רווחה קולקטיבית, ברור. ועם זה, היא הביאה לקדמת הבמה את השאלה החשובה של מה עכשיו. האם השינוי שאנחנו מבקשים הוא לחזור למה שהיה ב-6 באוקטובר, או שאולי אנחנו רוצים שינוי אמיתי, עמוק, ש

עדי רונן-ארגוב ( ★) , אילה שלו ( ☆) – שיחה בבוקר הידיעה על שחרור החטופים. מה קורה פה? ☆ היי עדי, לאיזה בוקר קמנו היום, הא? ★ לגמרי. ובכל...

יום כיפור נושא עמו כל כך הרבה משמעויות מכל כך הרבה רבדים של החיים. הוא אולי היום החשוב ביותר על פי הדת, שחשוב לה לשמור עליו. לפני 42 שנה...

אחת הזוועות שישראל משתמשת בה בעזה היא ההרעבה המכוונת. ישראל מנעה ממשאיות סיוע להיכנס לרצועה במשך חודשים ארוכים, בגלוי ואפילו בצהלות נקמה....

את הטקסט הזה איריס יזמה, מתוך התחושה האיומה הזאת של אחת מני מעטות שכן עוקבת אחרי מה שישראל עושה בעזה, ואז שיתפה אותי והתחלנו לכתוב אותו...

אני מביאה היום את המשך השיחה עם מאיר ברוכין – שבה הוא מדבר על פוליטיקה וחינוך, על חינוך לערכים ועל תקווה. הלוואי והקול שהוא מביא היה קול...

מאיר ברוכין, המורה לאזרחות והיסטוריה, שפוטר על ידי עיריית פתח תקווה בגלל דברים שפירסם בפייסבוק, והוחזר לעבודתו בעקבות פסיקת בית משפט, לא...

אוטוטו שנתיים מאז טבח ה-7 באוקטובר בעוטף עזה, שנתיים מתחילת הטבח ברצועת עזה. שנתיים שכולנו מצויים במטחנה קטלנית בלתי פוסקת – אצלנו היא...

לפני שבועיים-שלושה נסעתי ל אום אל ח'יר ול סוסיא , עמוק בתוך שטחי הכיבוש – וראיתי את המחסומים שישראל סגרה בכניסות לכפרים ולדרכים. לא מראה...

אחת התוצאות הכי שוברות לב בלחימה הבלתי פוסקת בעזה היא השימוש שעושה מדינת ישראל בהרעבה כנשק, דבר שכבר הביא למותם של מאות מתים מרעב,...

האם אפשר לדבר על צדק בתוך עולם של כיבוש? לפני כשבוע וחצי, ב-28 ביולי, נכנס המתנחל ינון לוי לכפר אום אל ח'יר בליווי דחפור. הם נכנסו למקום...

כבר עוד מעט שנתיים, שמדי יום אנחנו קמים לזוועה חדשה, ומדי לילה אנחנו הולכים לישון עם זוועה חדשה – הכול מעשי ידי משטר הבלהות הנוכחי....

בעזה מתחוללת שואה, שואה מעשה ידינו. כמעט שנתיים שאנחנו מפציצים מהאוויר מדי יום, מתמרנים ויורים על הקרקע, לא מותירים אבן על אבן. ואת מה...

בתוך התופת שישראל מחוללת בעזה , אי אפשר שלא להתכווץ ולהזדעזע אל מול המספר הבלתי נתפס של כמעט 20,000 ילדים שנרצחו , יותר מ -30% מסך...

כשאני מדברת על היום שאחרי, אני לא מתכוונת ליום שאחרי בעזה. שם, כך נראה, וכך מתוכנן, ימשיך כנראה להיות רע, בעיקר כי אין כוח אחד בסביבה...